על הקבר הפתוח...

1981 משגב עם כ"ז באייר תשמ"א
...חלפו כבר יומיים ועדיין קשה לתפוס -אהוד שוב לא איתנו אין מילים לתאר מה אנחנו מרגישים,ועל אחת כמה וכמה אין מילים בפינו לאם ,לאב ,למשפחה לחברהכי מה כבר אפשר לומר,נוכח המציאות המרה , המכאיבה, האכזרית ? ואם כבר נמצא את המילים- האם תוכלנה אלו להחזיר את הגלגל אחורנית למחוק את מה שארע ולהחזיר לנו את אהוד ? לא לדאבוננו - אך יכולים אנו וגם מצווים להעלאת קווים לדמותו
ומעבר לכל דמותו החייכנית,אהוד תמיד במצב רוח טוב . תמיד חיוך קונדסי על שפתיו ,משל רוצה לומר – " מה לכם הטרדות והדאגות הללו ?" שמחת הגרעין הזה. ומשהגיע למשק – שמחתנו כולנו. אהבנו את צחוקו המתגלגל , את הערותיו הציניות – משהו ידענו שבפנים מסתתר בחור רגיש , קשוב,אכפתניק
לאהוד או פוצ'קה" כפי שנהגנו לכנות אותו – היתה נשמה של נמר כלואה בגוף שברירי ,והיא מעולם לא נכנעה לו
זכור לכולנו איך נלחם להתקבל לצבא,איך התאמץ והצליח – לבצע משימה צבאית – כאזרחית.וכמות שנלחם להצטרף אל חבריו בגרעין נלחם אח"כ לעזוב אותו כשהעריך שהתרומה שיוכל לתת מחוצה לו תהיה גדולה יותר
בזכות כח הרצון החזק שלו,הצליח לשמור על קשר עם חבריו ועם המשק גם בתקופות בהן היה רחוק ומנותק.בכליון עיניים חיכינו לבואו למשק – בתחילה לביקורים ואחר כך עם תום השירות לצמיתות
היד רועדת והלב מסרב להאמין-הן רק לא מזמן הגיע ,הן הכל היה כל כך לגיגי ,ראשוני
אהוד היקר – תחסר לנו מאד בחיוכך המפורסמים ,בצחוקך המתגלגל באהבת הטיולים המפורסמת שלך,בה הדבקת הרבה מאתנו,במידת החברות שלך,
תנחומים מעומק הלב למשפחה,לקרובים ולכל האוהבים

יהי זכרו ברוך