קורות חיים אהוד ירון ז"ל

אהוד נולד בשנת 1956 כבן השני למשפחת ירון שגרה במושבה גדרה בשיכון משפחות צבא קבעב.בהיותו בן שנה וחצי בשנת 1958 עברה המשפחה לחיפה לשכונת רמות רמז,כעבור שנה עברה המשפחה לשכונה סמוכה נווה שאנן ,אהוד הלך לגן רחל בשנת 1962 בהיותו בן 6 עברה המשפחה דרומה לבסיס תל נוף ,אהוד החל את לימודיו ביה"ס היסודי "אור קדרון" במושב קדרון בשנת 1964 עברה המשפחה לבסיס חצור אהוד למד יחד עם כל ילדי השיכון בביה"ס היסודי "מבואות" בבאר טוביה.עם פרוץ מלחמת ששת הימים פונו כל המשפחות מהבסיס לנתניה למרבה האירוניה דווקא נתניה הופצצה מהאוויר ע"י מטוסים ירדניים ועיראקיים.
בשנת 1967 עברה המשפחה לבית החדש ברמת השרון אהוד למד בבית הספר היסודי "אמירים" בנוה רסקו והמשיך את לימודיו בתיכון השרון" .
אהוד סבל ממום לב מלידה ולכן בשנת שנת 1975 עבר אהוד ניתוח לב פתוח לאחר הניתוח הורגש שיפור משמעותי במצב בריאותו ובכושר תפקודו הפיזי ,למרות זאת נמנע ממנו למשך כשנתיים להתגייס לצבא אהוד השתלב בתנועת הנוער מחנות העולים בקן התנועה ליד הבית בשנת שנת 1976 סיים את תיכון השרון .
במסגרת גרעין "בזמן" של תנועת מחנות העולים שקיבוץ היעד שלו היה קיבוץ משגב עם הגרעין היה בשל"ת מוקדם בהיאחזות הנח"ל רועי שבבקעת הירדן ,חברי הגרעין ללא אהוד גויסו שנה לפניו והתחילו את מסלול השירות הקרבי .
בשנת 1978 התגייס אהוד לשירות צבאי בנח"ל והצטרף לחבריו בגרעין אהוד מלא תפקידים שונים במסגרת ההיאחזות ובשנת 1979 כאשר חבריו נכנסו לפעילות צבאית מלאה הרגיש אהוד שהוא יכול לתרום לצבא בפעילות יותר מעניינת ועבר לשרת בחיל האוויר במחלקת המודיעין ,יחד עם זאת המשיך אהוד לשמור על קשר אמיץ עם חבריו מהגרעין שהשתחררו בשנת 1979 והצטרפו לקיבוץ משגב עם בקיבוץ ץ
לכל חבר גרעין הייתה משפחה מאמצת ואהוד זכה להתקבל לאימוץ ע"י משפחת יונאי טליה ואייל שנתנה לו בית חם והקשר בניהם היה אמיץ ,קשר זה נשמר עם המשפחה עד היום.
עם שחרורו מהשירות בצבא בשנת 1981 ,חזר אהוד והצטרף לגרעין שלו בקיבוץ משגב עם ושובץ לעבוד במטע ההר של התפוחים לאחר כחודשים תוך כדי נסיעה בטרקטור בדרכו לעבודה במטע ,משאית שהופיעה מול נתיב נסיעתו גרמה לו לרדת לשולי הכביש ולהתהפך אהוד נפצע אנושות ופונה לקריית שמונה, שם נפטר.

על הקבר הפתוח...

1981 משגב עם כ"ז באייר תשמ"א
...חלפו כבר יומיים ועדיין קשה לתפוס -אהוד שוב לא איתנו אין מילים לתאר מה אנחנו מרגישים,ועל אחת כמה וכמה אין מילים בפינו לאם ,לאב ,למשפחה לחברהכי מה כבר אפשר לומר,נוכח המציאות המרה , המכאיבה, האכזרית ? ואם כבר נמצא את המילים- האם תוכלנה אלו להחזיר את הגלגל אחורנית למחוק את מה שארע ולהחזיר לנו את אהוד ? לא לדאבוננו - אך יכולים אנו וגם מצווים להעלאת קווים לדמותו
ומעבר לכל דמותו החייכנית,אהוד תמיד במצב רוח טוב . תמיד חיוך קונדסי על שפתיו ,משל רוצה לומר – " מה לכם הטרדות והדאגות הללו ?" שמחת הגרעין הזה. ומשהגיע למשק – שמחתנו כולנו. אהבנו את צחוקו המתגלגל , את הערותיו הציניות – משהו ידענו שבפנים מסתתר בחור רגיש , קשוב,אכפתניק
לאהוד או פוצ'קה" כפי שנהגנו לכנות אותו – היתה נשמה של נמר כלואה בגוף שברירי ,והיא מעולם לא נכנעה לו
זכור לכולנו איך נלחם להתקבל לצבא,איך התאמץ והצליח – לבצע משימה צבאית – כאזרחית.וכמות שנלחם להצטרף אל חבריו בגרעין נלחם אח"כ לעזוב אותו כשהעריך שהתרומה שיוכל לתת מחוצה לו תהיה גדולה יותר
בזכות כח הרצון החזק שלו,הצליח לשמור על קשר עם חבריו ועם המשק גם בתקופות בהן היה רחוק ומנותק.בכליון עיניים חיכינו לבואו למשק – בתחילה לביקורים ואחר כך עם תום השירות לצמיתות
היד רועדת והלב מסרב להאמין-הן רק לא מזמן הגיע ,הן הכל היה כל כך לגיגי ,ראשוני
אהוד היקר – תחסר לנו מאד בחיוכך המפורסמים ,בצחוקך המתגלגל באהבת הטיולים המפורסמת שלך,בה הדבקת הרבה מאתנו,במידת החברות שלך,
תנחומים מעומק הלב למשפחה,לקרובים ולכל האוהבים

יהי זכרו ברוך